השכל והראש יחדיו - הבאת תבונה אל הברהמה-ויהרס

השכל והראש יחדיו

הבאת תבונה אל הברהמה-ויהרס

תרגום מאמרו של: טניסארו בהיקהו

הברהמה-ויהרס, או ה"עמדות הנשגבות" הם לב ליבו של לימודי הבודהה – המחברים אותנו באופן ישיר ביותר עם כמיהתנו לאושר אמיתי. הפירוש המילולי של המושג "ברהמה-ויהרס" הוא "מקום משכנם של הברהמות". הברהמות הם אלים החיים בעולמות העליונים, בעמדה בלתי מוגבלת של רצון טוב, חמלה, שמחה משתתפת ושוויון נפש. ניתן לפתח את העמדות הבלתי מוגבלות הללו מתוך גרסאותיהן היותר מוגבלות שאנו חווים בלב האנושי.

מבין ארבעת הרגשות, רצון טוב (מטהה – Mettā) הינו הבסיסי ביותר. זהו הרצון לאושר אמיתי, משאלה שניתן להפנות כלפי עצמך או כלפי אחרים. רצון טוב הוא שהניע את הבודהה במסעו אחר ההארה, ולאחר שחרורו, בלימוד הדרך אל ההארה למען אחרים.

שני הרגשות הבאים ברשימה הם למעשה יישומים של הרצון הטוב. חמלה (קרונה – Karuṇā) הינה תחושת הרצון הטוב כאשר היא פוגשת בסבל: היא רוצה שהסבל ייפסק. שמחה משתתפת (מודיטה – Mudita) היא התחושה של הרצון הטוב כאשר היא פוגשת בשמחה: היא רוצה שהשמחה תימשך.

שוויון נפש (אופקה – Upekkhā) הינו רגש אחר בכך שהוא מסייע ובודק את שלושת האחרים. כאשר אתה פוגש בסבל שאין ביכולתך לעצור, כמה שלא תתאמץ, אתה זקוק לשוויון נפש על מנת להימנע מיצירת סבל נוסף וכדי לנתב את כוחותיך למקומות בהם אתה כן יכול להיות לעזר. באופן הזה, שוויון נפש אינו אדיש או קר; הוא פשוט הופך את הרצון הטוב שלך לממוקד ויעיל.

הפיכת העמדות הללו לחסרי גבולות דורשת עבודה. קל לחוש רצון טוב, חמלה ושמחה משתתפת כלפי אנשים שאתה מחבב ואוהב, אך יהיו גם אנשים שאינכם אוהבים – ולעתים בשל סיבות מוצדקות ביותר. כמו כן, קל מאוד לחוש שוויון נפש עבור אנשים רבים: אנשים שאינך מכיר או שלא איכפת לך מהם במיוחד. קשה יותר לחוש שוויון נפש כאשר אנשים אהובים סובלים. אם ברצונך לפתח את הברהמה-ויהרס, עליך לכלול את כל אותם אנשים בטווח המודעות שלך כך שתוכל ליישם את העמדה הנכונה ללא תנאי. כאן הלב זקוק לעזרתו של השכל.

לעתים קרובות מדי, מודטים מאמינים שאם הם רק יצליחו להוסיף עוד קצת עבודה מהלב, קצת יותר "אומף" רגשי לתרגול הברהמה-ויהרס, עמדותיהם ייהפכו לחסרי גבולות. אך אם משהו בתוכך כל הזמן יוצר סיבות לחבב אדם זה או לשנוא אחר, התרגול מתחיל להרגיש צבוע. אתה תוהה את מי אתה מנסה לרמות. או שלאחר חודש המוקדש לתרגול, אתה עדיין מוצא את עצמך חושב מחשבות שחורות על אנשים שחותכים אותך בכביש – שלא לומר על אנשים שפגעו בעולם בצורה רצינית.

כאן השכל נכנס לפעולה. אם אנו חושבים על הלב בתור ההיבט של תודעה הכמה לאושר, השכל הוא ההיבט שמבין את אופן פעולתן של סיבה ותוצאה. אם השכל והלב לומדים לשתף פעולה באופן אמיתי – כלומר, אם השכל יכול לתת קדימות לחיפוש הסיבות לאושר אמיתי, והלב יכול ללמוד לחבק את אותן סיבות – אזי אימון התודעה יכול להוביל אותך רחוק.

זאת הסיבה שהבודהה לימד את הברהמה-ויהרס בהקשר של לימודים שכלתניים: עיקרון הסיבתיות כפי שמתבטאת ב (1) קארמה ו (2) תהליך הייצור המעצב רגשות בתוך הגוף והתודעה. ככל שנשכיל להבין את התהליכים הללו יותר לעומק, כך יוקל לנו להשקיע את כל ליבנו בפיתוח עמדות שהן נשגבות באמת. הבנת חוק הקארמה עוזרת להסביר מה אנו עושים כאשר אנו מפתחים את הברהמה-ויהארה ומדוע נרצה לעשות זאת בכלל. הבנת הייצור עוזרת להסביר כיצד נוכל להפוך את הלב האנושי למקום משכנם של הברהמה-ויהארה.

הלימוד על קארמה מתחיל עם העיקרון שאנשים חווים שמחה ועצב בשל כוונותיהם בעבר ובהווה. במידה ואנו פועלים על סמך כוונות לא נבונות עבור עצמנו ועבור אחרים, אנו נסבול. אם אנו פועלים על סמך כוונות נבונות[1], נחווה אושר. לכן, אם ברצוננו להיות מאושרים, עלינו לאמן את הכוונות שלנו להיות נבונות בכל עת. זוהי הסיבה הראשונה לטיפוח הברהמה-ויהארה: כדי להפוך את הכוונות שלנו ליותר אמינות.

יש שאומרים שטוב לב חסר גבולות נובע מתוכנו באופן טבעי, שטבע-הבודהה שלנו מלא חמלה באופן מהותי. אך הבודהה לא אמר דבר על טבע-הבודהה. מה שהוא כן אמר זה שהתודעה האנושית מגוונת יותר מעולם הטבע. אנו מסגולים לכל דבר. אז מה אנחנו מתכוונים לעשות עם יכולת זו?

אנו מסוגלים – ואכן עשינו – כמעט כל דבר, אך דבר אחד שהבודהה מניח שנמצא בתוכנו באופן עמוק ובסיסי היא שאיפתנו לקחת את היכולת הזאת ולהקדיש אותה לשמחה. לכן השיעור הראשון של הקארמה זה אם אתה באמת רוצה להיות מאושר, אתה לא יכול לסמוך על כך שעמוק בפנים אתה יודע מה לעשות, כי זה רק יעודד שאננות. כוונות לא נבונות ישתלטו עליך ואפילו לא תשים לב לכך. במקום זאת, עליך להיות זהיר ולהכיר בכוונות הלא נבונות כפי שהן, ולפעול רק על סמך הכוונות הנבונות. על מנת להישאר זהיר עליך לקחת את שאיפתך לאושר ולהפיץ אותה.

השיעור השני של הקארמה הוא: כפי שאתה הארכיטקט הראשי של האושר והסבל של עצמך, אחרים הם הארכיטקטים של מצבם. אם אתה באמת רוצה באושרם, אתה לא רק מתייחס אליהם באופן נחמד. אתה רוצה שהם גם ילמדו כיצד ליצור את הנסיבות לאושרם. אם תוכל, אתה רוצה להראות להם כיצד לעשות זאת. לכן מתנת הדהרמה – כיצד לאפשר שמחה אמיתית – הינה המתנה הנעלה ביותר.

בדוגמא המובהקת ביותר של הבודהה כיצד לבטא עמדה של טוב לב ללא גבולות, הוא לא רק מבטא את משאלתו לאושר אוניברסאלי:

מאושר, במנוחה

שכל היצורים החיים יהיו שמחים בליבם

כל היצורים באשר הם,

חלשים או חזקים, ללא יוצא מן הכלל

ארוכים, גדולים

בינוניים, קצרים

מעודנים, בוטים

נראים ובלתי נראים

קרובים ורחוקים

נולדים ושואפים להיוולד

שכל היצורים החיים יהיו שמחים בליבם.

Happy, at rest,

may all beings be happy at heart.

Whatever beings there may be,

weak or strong, without exception,

long, large,

middling, short,

subtle, blatant,

seen & unseen,

near & far,

born & seeking birth:

May all beings be happy at heart.

הוא מיד מוסיף משאלה שכל היצורים החיים יימנעו מהסיבות שיובילו אותם לסבל:

שאף אחד לא ירמה את האחר

או ישנא אף אחד בכל מקום

או דרך כעס או חוסר סבלנות

יבקש שהאחר יסבול.

Let no one deceive another

or despise anyone anywhere,

or through anger or irritation

wish for another to suffer.

— Sn 1.8

לכן אם אתם משתמשים בדמיון כחלק מתרגול "רצון הטוב", אל תדמיינו אנשים כסתם מחייכים, מוקפים בתענוגות גשמיות. דמיינו אותם פועלים, מדברים וחושבים בצורה נבונה. אם הם פועלים כעת על סמך כוונות לא נבונות, דמיינו אותם משנים את דרכם. לאחר מכן, פעלו כדי לממש את הדמיונות הללו, אם ביכולתכם לעשות זאת.

עיקרון דומה קשור לחמלה ושמחה משתתפת. למדו לחוש חמלה לא רק כלפי אנשים שכבר סובלים, אלא גם כלפי אותם אנשים המעורבים בפעולות לא נבונות אשר יובילו לסבלם העתידי. כלומר, אם זה אפשרי, נסו לעצור אותם מלעשות את אותם דברים. ולמדו לחוש שמחה משתתפת לא רק עבור אלה שכבר מאושרים, אלא גם עבור אנשים שפעולותיהם יובילו לאושר עתידי. אם יש לכם הזדמנות לעשות זאת, עודדו אותם.

אך עליכם גם להכיר בכך שלא משנה כמה הרגשות החיוביים הללו הינם חסרי גבולות, השפעתם תמיד מוגבלת. במילים אחרות, למרות שיכולה להיות לך עוצמה אדירה של רצון טוב או החמלה, תמיד יהיו אנשים שפעולתם בעבר לא הייתה נבונה ושאינם יכולים או אינם רוצים לשנות את דרכם בהווה. לכן אנו זקוקים לשוויון נפש כבוחן מציאות. כשאתה נתקל בדברים שאינך יכול לעזור בהם, אתה לומד לא להיות מוטרד מכך. חשבו על האוניברסאליות של עיקרון הקארמה: היא פועלת על כולם, בין אם אתה אוהב אותם או לא. זה שם אותך בעמדה בה תוכל לראות ביתר בהירות מה כן ניתן לשנות, איפה אתה כן יכול לתת עזרה. כלומר, שוויון נפש פירושו אינו קבלה טוטאלית של הדברים כפי שהם. הוא כלי שעוזר לך לפתח אבחנה בין סוגי הסבל שעליך לקבל לבין אלה שאתה לא חייב לקבל.

למשל, נגיד שמישהו במשפחתך סובל ממחלת האלצהיימר. אם אתה מודאג מהמחלה עצמה, יכולתך לעזור מוגבלת. כדי להיות מועיל, עליך להשתמש בשוויון נפש כאמצעי לשחרר את מה שאתה רוצה לשנות כדי להתמקד יותר במה שניתן לשנות בהווה.

שיעור שלישי מעיקרון הקארמה הוא שפיתוח הברהמה-ויהארה יכול גם למגר את ההשלכות של פעולותיך השליליות מהעבר. הבודהה מסביר את הנקודה הזאת באמצעות משל: אם אתה שם גוש מלח בתוך כוס מים, לא תוכל לשתות את המים. אך אם תשים את גוש המלח בתוך נהר, תוכל לשתות את מי הנהר, כי בנהר יש הרבה יותר מים ממלח. כשאתה מפתח את ארבעת הברהמה-ויהארה, התודעה שלך היא כמו הנהר. הקארמה הנבונה של פיתוח העמדות הללו בהווה כל כך רחבה שגם כשההשלכות של פעולות שליליות בעבר יתעוררו, בקושי תחוש בהם.

הבנה נכונה של קארמה גם מתקנת את הרעיון השגוי שאם אנשים סובלים, מגיע להם לסבול, אז עדיף להניח אותם לנפשם. ייתכן שהם חווים את התוצאות של פעולות שליליות מהעבר, אך אינך יודע מתי אותם זרעים יפסיקו לנבוט. בנוסף, אין לך מושג אילו זרעים נוספים, עם הפוטנציאל המדהים הטמון בהם, ינבטו במקומם.

ישנה אימרה במעגלים בודהיסטים מסוימים שאם ברצונך לראות את פעולותיו בעבר של אדם מסוים, התבוננו במצבו הנוכחי; אם ברצונך לראות את מצבו העתידי, התבוננו בפעולותיו בהווה. אך עיקרון זה מושתת על תפיסה מוטעית ביסודה: שלכל אחד "חשבון" קארמי יחיד, ומה שאנו רואים בהווה הוא המאזן הנוכחי בחשבון של אותו אדם. למעשה, לאף אחד אין חשבון יחיד להיסטוריה הקארמית שלו. הוא מורכב מזרעים שונים ורבים שנזרעו במקומות רבים דרך פעולות מגוונות מהעבר, וכל זרע מתבשל בעתו. חלק מהזרעים כבר נבטו ונעלמו; חלקם נובטים כעת; חלקם ינבטו בעתיד. כלומר, מצבו הנוכחי של כל אדם משקף רק חלק קטן מפעולותיו בעבר. ישנם זרעים שאינך רואה כלל.

הסתכלות זאת עוזרת בטיפוח החמלה, כיוון שהיא מזכירה לך שאינך יודע מתי האפשרות לעזור למישהו יכולה להשפיע. ייתכן שזרעי פעולות שליליות מהעבר נובטות כעת בחייו של האחר, אך הם יכולים להסתיים בכל רגע. ייתכן שאתה תהיה שם בדיוק ברגע שאותו אדם מוכן לקבל עזרה.

אותה תבנית רלוונטית לשמחה משתתפת. נגיד שהשכן שלך עשיר ממך. ייתכן שתהיה לך התנגדות לחוש שמחה משתתפת בשבילו כי תחשוב "ממילא הוא כבר מסודר, בעוד אני נאבק. למה שאאחל לו שיהיה עוד יותר מאושר מכפי שהוא?" אם אתה חושב במושגים הללו, הזכירו לעצמכם שאתה לא יודע מהם זרעי הקארמה שלך; אינך יודע מהם זרעי הקארמה שלו. אולי זרעי הקארמה הטובים שלו מגיעים אל סופם. אתה רוצה שיגיעו אל סופם מהר יותר? האם אושרו גורע מאושרך? איזו מן עמדה זאת? זה עוזר לחשוב באופן הזה.

העיקרון השני לזכור הוא שבהוראות הבודהה, אין עניין שאדם "ראוי" לאושר או "ראוי" לסבל. הבודהה פשוט אומר שישנן פעולות המובילות להנאה וישנן פעולות המובילות לכאב. קארמה אינה מכבדת אנשים; זה פשוט עניין של סיבה ותוצאה. לאנשים טובים יכולים להיות פעולות שליליות מעברם. ייתכן שאנשים שנראים נוראים עשו דברים נפלאים בעברם. לעולם אינך יודע. לכן אין שאלה לגבי האם אדם ראוי להנאה או לכאב. פשוט ישנו עיקרון שלפעולות יש תוצאות ושהחוויה הנוכחית שלך של הנאה או כאב היא תוצאה משולבת של פעולותיך בעבר ובהווה. ייתכן שישנן פעולות מאוד לא נבונות מעברך, אך אם אתה לומד לחשוב באופן נבון כשאותן פעולות מניבות פרי בהווה, אתה לא חייב לסבול.

עיקרון שלישי קשור לשאלה האם האדם שסובל "ראוי" לחמלה שלך. לפעמים אתה שומע שכולם ראויים לחמלה שלך כי לכולם טבע-בודהה. אך משפט זה מתעלם מהסיבה העיקרית לפיתוח חמלה כברהמה-ויהארה: עליך להפוך את החמלה שלך לאוניברסאלית על מנת שתוכל לסמוך על כוונותיך. אם אתה מתייחס לחמלה שלך ככה יקרה שרק בודהות ראויות לה, לא תוכל לסמוך על עצמך כשתפגוש אנשים שפעולותיהן שליליות באופן עקבי.

יחד עם זאת, עליך לזכור שאין אף אדם עם עבר קארמי טהור לחלוטין, לכן אתה לא יכול להתבסס על טהרת האדם כבסיס למתן החמלה שלך.

ישנם אנשים המתנגדים לרעיון שלמשל ילדים שנולדו באיזור מלחמה הסובלים מאכזריות ורעב, נמצאים שם מסיבות קארמטיות. זה נראה חסר לב, כך אומרים, לייחס את הסבל הזה לקארמה מחיים קודמים. אך הדבר היחיד כאן שהוא חסר לב הוא ההתעקשות על כך שאנשים ראויים לחמלה רק אם לא ביצעו שום דבר רע. זכרו שאתם לא חייבים לחבב או להעריץ מישהו על מנת להרגיש חמלה כלפיו. כל שעליך לעשות זה לרצות שאותו אדם יהיה מאושר. ככל שתוכל לפתח עמדה זאת כלפי אנשים שאתה יודע שהתנהגו לא כשורה, כך תוכל יותר לסמוך על הכוונות שלך בכל מצב.

הבודהה מדגים את הנקודה הזאת עם אנלוגיה: אפילו אם שודדים תוקפים אותך ומנסרים את איבריך עם מסור בעל שתי ידיות, עליך לחוש רצון טוב קודם כל כלפיהם ואז הרחיבו את התחושה לכלול את העולם כולו. אם תחזיק באנלוגיה הזאת, הוא יגן עליך מלפעול בדרכים לא נבונות, ללא תלות בנסיבות.

העיקרון הרביעי לזכור נוגע לקארמה שאתה יוצר ברגע זה בתגובה להנאה ולסבל של אחרים. אם אתה ממורמר לגבי אושרו של מישהו אחר, יום אחד כשתהיה מאושר אנשים אחרים יהיו ממורמרים כלפיך. האם אתה מעוניין בכך? או אם אתה קשה-לב כלפי מישהו שסובל כעת, ייתכן שיום אחד תחווה את אותו סבל. האם אתה רוצה שאחרים יהיו קשי-לב כלפיך? זכרו תמיד שתגובותיך הם סוג של קארמה, אז היו מודעים ליצור את סוג הקארמה שיניב את התוצאות אותם אתם מעוניינים לראות.

כאשתה חושב באופן הזה אתה מגלה שזה בהחלט כדאי לפתח את הברהמה-ויהארה בכל מצב. השאלה שנותרת היא כיצד עושים זאת? כאן היבט נוסף של הוראות הבודבהה נכנס: הוראותיו על ייצור (fabrication), או האופן בו אתה מעצב את חווייתך.

הייצור הוא בשלושה מישורים: גופני, מילולי ומנטאלי. ייצור גופני הוא האופן בו אתה נושם. ייצורים מילוליים הם המחשבות והתגובות המנטאליות לדברים – הדיבור הפנימי. בשפת הפאלי, מחשבות והערות אלה נקראים "ויטקה" (Vitakka) – מחשבה מכוונת, ו"ויצ'ארה" (Vicāra), הערכה. ייצורים מנטאליים הם התפיסות והרגשות: התיוגים המנטאליים שאתה נותן לדברים, ותחושות ההנאה, הכאב או היעדר ההנאה או הכאב שאתה חש כלפיהם.

כל רצון או רגש מורכב משלושת סוגי הייצור הללו. זה מתחיל עם מחשבות ותפיסות, ואז זה נכנס לגופך דרך אופן הנשימה שלך. לכן רגשות נראים כל כך אמיתיים, כל כך עקשניים, כל כך "אתה". אך כפי שהבודהה מציין, אתה מזדהה עם הדברים הללו כי אתה מייצר אותם ללא מודעות: אינך יודע מה אתה עושה ולכן אתה סובל. אך אם תוכל לייצר את רגשותיך מתוך ידע, הן יכולות ליצור דרך לסוף הסבל. והנשימה היא מקום טוב להתחיל.

אם למשל אתה חש כעס כלפי מישהו, שאל את עצמך "כיצד אני נושם ברגע זה? כיצד אני יכולו לשנות את הנשימה שלי כך שגופי יחוש יותר נוחות?" הכעס לעתים גורר תחושת חוסר נוחות בגוף, ואתה חש שאתה חייב להיפטר מזה. ישנן שתי דרכים נפוצות ביותר כדי להיפטר מהתחושה, ושתיהן אינן נבונות: או שאתה אוגר את זה בפנים או שאתה מנסה להוציא את זה מהמערכת שלך דרך מילים ומעשים.

הבודהה מציע אלטרנטיבה שלישית, יותר נבונה: נשמו דרך חוסר הנוחות ובכך תמיסו אותו. אפשרו לנשימה ליצור תחושות פיזיות של נוחות ומלאות, ואפשרו לאותן תחושות למלא את גופכם במלואו. נוחות פיזית זאת עוזרת לתודעה גם להירגע. כאשר פועלים ממקום של נוחות, קל יותר ליצור תפיסות נבונות כאשר אתה בוחן את תגובותיך לנושא עמו אתה מתמודד.

כאן האנלוגיה של גוש המלח מהווה תפיסה חשובה לזכור, כיוון שהיא מזכירה לך לתפוס את המצב מבחינת הצורך שלך ברצון הטוב של עצמך על מנת לשמור על עצמך מפני קארמה שלילית. חלק מהגנה זאת היא לחפש נקודות טובות באדם עליו אתה כועס. על מנת לעזור בתפיסה זאת, הבודהה נותן אנלוגיה עוד יותר גראפית כדי להזכיר לך מדוע הגישה הזאת איננה רק סנטימנטלית: אם אתה רואה מישהו שהיה ממש מרושע כלפיך במילותיו ובמעשיו אך יש לו גם רגעים של כנות ורצון טוב, זה כמו ללכת במדבר – כשאתה חם, רועד וצמא – ופתאום אתה נתקל בעקבה של פרה עם מעט מים בתוכה. מה אתה עושה? אתה לא יכול לאסוף את המים בידיים כי זה רק יהפוך את הכול לבוץ. במקום זאת, עליך להתכופף על הברכיים והידיים ולשתות את המים בזהירות רבה.

שים לב לתנוחה שלך בדימוי הזה. ייתכן שזה מרגיש משפיל להיות כך עם הפה על האדמה, אך זכרו: אתה רועד מצמא. אתה זקוק למים. אם אתה מתמקד רק במגרעות של אנשים אחרים, החום והצמא רק יכבידו עליך יותר. תהיה ממורמר על המין האנושי ולא תראה צורך להתייחס אליו בצורה נבונה. אך אם אתה יכול לראות את הטוב באחרים, תמצא שקל הרבה יותר להתייחס אליהם באופן נבון. המעלות שלהם הן כמו ממים לליבך. אתה חייב להתמקד בהן כדי להזין את הטוב שלך – עכשיו ובעתיד.

אך אם האדם שאתה כועס עליו נטול איכויות חיוביות לחלוטין, הבודהה מציע תפיסה נוספת: חשבו על אותו אדם כאדם זר וחולה שראית בצד הדרך, רחוק מכל עזרה. אתה חייב לחוש חמלה כלפיו ולעשות ככל יכולתך להביאו למרחב הביטחון של מחשבות, מילים ומעשים נבונים.

מה שעשית כאן זה השתמשת בייצור מילולי נבון – חשבתם והערכתם את הנשימה – על מנת להפוך את הנשימה לייצור גופני נבון. זה בתורו מביא לייצור מנטאלי בריא – תחושת הנוחות – המקלה על ייצור תפיסות מנטאליות היכולות לפרק את התגובה הלא נבונה שלך ותחתיה ליצור רגש נבון.

כך אנו משתמשים בידע שלנו אודות קארמה וייצור על מנת לעצב את רגשותינו באופן שאנו מעוניינים – ולכן לימודים שכלתניים נחוצים גם בענייני הלב. יחד עם זאת, כיוון שנהיינו רגישים לתפקיד הנשימה בעיצוב רגשות, אנו יכולים לחולל שינוי אמיתי בתחושות הפיזיות שלנו בנושאים הללו. אנו לא משחקים בכאילו. השינוי בלב מגולם בגוף ומורגש באופן אותנטי.

דבר זה עוזר לנו לקטוע את תחושת הצביעות שלעתים עוטפת את תרגול הברהמה-ויהארה. במקום להדחיק את הרגשות המקוריים שלנו של כעס או מצוקה במצב נתון כלשהו, חניקתם באמצעות צמר גפן, אנו למעשה מתחברים אליהם יותר ולומדים לעצב אותם מחדש באופן נבון.

לעתים קרובות מדי אנו חושבים שלהתחבר לרגשותינו פרושו התחברות למי שאנו באמת – כאילו היינו מנותקים מטבענו האמיתי ושדרך החיבור לרגשותינו נתחבר מחדש לזהותו האמיתית. אך הרגשות שלך אינם הטבע האמיתי שלך; הם מיוצרים כמו כל דבר אחר. כיוון שהם מיוצרים, הנושא האמיתי הוא ללמוד כיצד לייצר אותם באופן נבון, כך שלא יובילו לבעיות אלא לאושר שניתן לסמוך עליו.

זכרו שרגשות גורמים לכם לפעול. הם נתיבים המובילים לקארמה טובה או שלילית. כשתראו אותם כנתיבים, תוכלו להפכם לדרך שתוכלו לסמוך עליה. ככל שתלמדו כיצד לפרק רגשות זדוניות, של קשיחות-לב, מרמור ומצוקה, ולבנות במקומם את הברהמה-ויהארה, תשיגו הרבה יותר מלב חסר גבולות. תרוויחו תרגול בשליטה והתמקצעות (mastery) בתהליכי הייצור. כפי שאמר הבודהה, שליטה זאת מובילה קודם כל למצבים חזקים ועילאיים של ריכוז. משם היא יכולה ליצור את כל הגורמים בדרך המובילים למטרה של כל הוראות הבודהה, בין אם לשכל או ללב: האושר הטוטאלי של נירוונה, אמיתי וללא תנאים.

לסיכום, אם השכל והלב מכבדים אחד את השני, הם יכולים להגיע רחוק. הלב זקוק לעזרת השכל על מנת ליצור ולפעול על סמך רגשות יותר נבונים. השכל זקוק ללב כדי להזכיר לך שמה שבאמת חשוב בחיים זה לשים קץ לסבל. כשהם לומדים לפעול יחדיו, ביכולתם להפוך את התודעה שלך לתודעת-ברהמה בלתי מוגבלת. ועוד: הם יכולים לשלוט בנסיבות האושר לרמה שהם אפילו מתעלים מעל עצמם, ונוגעים בממד ללא נסיבות שהשכל לא יכול לתפוס, ואושר כה אמיתי שללב אין עוד צורך בכמיהה.

[1] באנגליתintentions skillful – לעתים זה מתורגם לעברית כ"כוונות מיומנות". כאן נשתמש בביטוי "כוונות נבונות" ו"כוונות לא נבונות" על אף שלא מדובר בעמדה שיפוטית, אלא באי הבנה של חוק הקארמה.